אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא

--
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
--
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
--
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
--
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
--
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
--
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
--
זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
--
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
--
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
--
יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
--
כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
--
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
--
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
--
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
--
סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
--
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
--
פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
--
צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
--
קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
--
רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
--
שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
--
תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
--
--
משלי ל"א, י'-ל"א.

ת. תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

ונסיים את הבלוג המופלא שלנו עם פסוק אחרון של המזמור אשת חיל ואות אחרונה של האלפבית העברי - ת'

--

תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

--

קורא שלמה לכולם בסיום השיר:

- תנו לה (כבוד) מפרי ידיה - על כל מעשיה,

- ויהללוה בשערים מעשיה - עד שיהללו אותה המעשים שלה בשערים.
--
הערה: ה"שערים" הם מקום חשוב בו יושבים המכובדים, כפי שראינו מקודם בפסוק כ"ג.
הצלע השניה בפסוק מתארת לנו שמרוב כבודה מעשיה של האישה מהללים אותה במקום הכי נכבד שיש.
הערה: יש מפרשים אחרת, שפסוק זה אינו קריאה של שלמה לכולם, אלא את פסוק זה אומר בעלה של אשת החיל לבניו. (ראב"ע)

--
לסיכום:

--
לכאורה, השיר על אשת החיל בא לתאר אשה חרוצה אשר מצויינת במידות ויראת ה'. ואכן, ישנם דעות בחז"ל הסוברות ששלמה כתב שיר זה לכבוד אמו, כלומר לכבוד אשה מסויימת.
אולם, ישנם דעות הסוברות שכל השיר הזה הינו משל על התורה, כך למשל סובר רש"י. לפי דרך פירוש זו, האישה היא משל לתורה, ובניה הם משל לתלמידיה, ובעלה הוא משל לקב"ה. בנוסף, לפי פירוש זה אנו רואים שלמשל את הפסוק "שקר החן והבל היופי" יש להסביר שבא כנגד עבודת גילולים (כלומר כנגד עבודה זרה, שלכאורה היא יפה וגדולה אך בעצם היא שקר אחד גדול). להרחבה נוספת בעניין הזה אפשר לראות בדברי רש"י.

ש. שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל

הבה נמשיך עם פסוק הבא, המתחיל עם אות ש' (שלום בית)
--
שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל
--
- שקר החן והבל היופי - אשת חן ויופי – אין מהללין אותה), (אבל)
- אשה יראת ה' היא תתהלל - אותה ראוי להלל
--
הערה: יש לציין ולהסביר שאישה יפה אבל לא יראת ה' – אין להלל אותה, אבל אישה שהיא גם יפה וגם יראת ה' – אותה יש להלל גם ביופיה וגם ביראת ה' שלה.

ר. רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה

אחרי פגרה של חגים, נסיים בשלושת האותיות האחרונות של האלפבית העברי
--
רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה
--
[וזה מה שהם אומרים כדי להלל אותה:]
- רבות בנות - יש נשים רבות אשר
- עשו חיל - השיגו עושר ממעשה ידיהן,
- ואת - אבל את
- עלית על כלנה - מעל כולן!

ק. קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ

השבוע נמשיך עם..
--
קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ
--
- בעבור כל מעלותיה של אשת החיל שתוארו בפסוקים הקודמים
- קמו בניה ויאשרוה - וישבחו אותה, (קם)
- בעלה יהללה - ומהלל אותה.
הערה: "ויאשרוה" - וישבחו אותה. דוג' לכך: "אשרי יושבי ביתך" = משובחים יושבי ביתך.

צ. צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל

השבוע נמשיך עם..
--
צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל
--
- צופיה - מביטה על
- הליכות ביתה - איך שאנשי ביתה מתנהגים, ומיישרת את דרכם בצניעות וביראת ה',
- ולחם עצלות לא תאכל - והיא לא מתעכבת הרבה זמן באכילתה כמו העצלן שאוכל לאט, אלא היא ממהרת כדי לחזור למלאכתה.

פ. פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ

השבוע נמשיך עם..
--
פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ
--
פיה פתחה בחכמה - כל דבריה נאמרים מתוך חכמה,
ותורת חסד על לשונה - ולימוד של חסד על לשונה, כלומר: היא מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות.

ע. עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.

השבוע נמשיך עם פסוק הבא..
--
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
--

- עוז והדר לבושה - עוז והדר [= גבורה וכבוד] לבושים עליה,

- ותשחק ליום אחרון - והיא כל ימיה שמחה על הכבוד שיהיה לה ביום מותה.

ס. סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.

השבוע נמשיך עם פסוק הבא מאשת חיל

--

סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.

--

מלבד שהיא דואגת לצרכיה גם

- סדין - לבושים להתעטף בהם עשתה ותמכר (לסוחרים),

- וחגור - וחגורות

- נתנה - מכרה

- לכנעני - לסוחרים.

מכאן רואים שהיא מאוד יוזמת.

הערה: "סדין", "חגור", "כנעני" – אין הכוונה לסדין יחיד או חגור יחיד או כנעני יחיד, אלא כולם באים בלשון קיבוצית ומשמעותם היא: סדינים, חגורות, כנענים. (דעת מקרא)

נ. נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ.

השבוע אשת חיל נמשיך עם פסוק המתחיל עם אות נ'
--
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
--
(בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה) נודע בשערים בעלה, (הוא ניכר) בשבתו עם זקני ארץ (=עם חבריו).

הערה: ה"שערים" הם מקום מועצה ומשפט של איזור מסוים וישבו בהם זקני הארץ (גדולי האיזור), ופסוק זה מתאר איך בעלה של אשת החיל ניכר בין האנשים המכובדים.

--

מ. מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ

פסוק השבוע באשת חיל מתחיל עם אות מ'
--
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ
--
- מרבדים - מצעים נאים למיטה,
עשתה לה,
- שש - פשתן משובח,
- וארגמן - צבע אדום – (מהם עשויים) לבושה.
[והכוונה היא לומר שבגדיה ומציעה הם יפים ונקיים ולא מוזנחים ומגונים (רלב"ג)]

ל. לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.

פסוק הבא במזמור אשת חיל -
--
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
--
- לא תירא לביתה - לא תפחד על בני ביתה
- משלג - שיתקררו מהשלג,
- כי כל (אנשי) ביתה לבוש (דהיינו - לבושים)
- שנים (בבגדים, שצבועים בצבע השני [צבע אדום], וזה צבע שגורם לבגד לחמם את לובשו).

כ. כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן

פסוק נוסף השבוע, מתחיל עם אות כ'
--
כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן
--
כפה (דהיינו, כף ידה) פרשה (עם לחם) לעני, וידיה (ואת ידיה) שלחה (עם לחם) לאביון (שהתבייש לקחת ממנה לחם).
וכאן אנחנו רואים שלא רק שהיא פושטת את ידה לכל מבקש, אלא גם מי שמתבייש – היא באה אליו בעצמה.
--
מה דעתכם?

י. יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.

השבוע נבחן פסוק שמתחיל עם אות י'

--

יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
--

בזמן שהראש שלה עוסק בסחורה היא לא מתבטלת אלא - ידיה שלחה בכישור (כדי לטוות צמר), וכפיה (דהיינו, וכפות ידיה) תמכו (נשענו על ה)פלך.
--
הערה: הכישור והפלך הם שני מרכיבים של כלי לטווית צמר (רש"י),

ויש מי שסובר אחרת וטוען ש: כישור = פלך (ע"פ דעת מקרא).

לדעת מי שסובר כך, משמעותן של שני הצלעות בפסוק היא אותה משמעות, ורק הרעיון בא בפסוק במילים שונות לחיזוק העניין.

--

מה דעתכם?

ט. טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.

פסוק הבא במזמור אשת חיל הולך כך
--
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
--
- טעמה (=הבחינה)
- כי טוב (=טובה)
- סחרה (=הסחורה שלה), (ולכן)
- לא יכבה בליל / בלילה נרה (=היא לא תלך לישון, אלא תהיה ערה בלילה ותעבור על הסחורה הטובה שלה כדי למצוא בה רווח).

ח. חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.

פסוק השבוע במזמור הינו
--
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
--
חגרה בעוז מתניה = חגרה מתניה בכח וגבורה, כלומר: היתה מתגברת בעצמה לעשות את מלאכתה,
ותאמץ זרועותיה = כנ"ל, אימצה את זרועות ידיה לעשות מלאכה, כפילות הדבר באה לחיזוק העניין שבפסוק במילים השונות.

ז. זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.

פסוק שביעי במזמור אשת חיל הולך באופן הבא..
--
זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
--
זממה (=חשבה לקנות)
שדה ותקחהו (=וקנתה אותו),
מפרי כפיה (=מתוצאות פעולותיה)
נטע (=ניטע לה) /
נטעה כרם (שעמד לצידו של השדה שקנתה).

הערה: אי אפשר לומר שהכרם ניטע בתוך השדה שקנתה כי שדה וכרם הם 2 מושגים שונים. (ע"פ מסכת בבא בתרא בתלמוד הבבלי, דף ב' עמוד א')
הערה: הכתיב הוא "נטע" ופירושו "ניטע לה", וזאת כי אין מנהג הנשים לנטוע. (ראב"ע)

ו. וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.

פסוק שישי מהמזמור אשת חיל הולך באופן הבא:
--
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
--
- ותקם בעוד לילה (=קודם אור היום),
- ותתן (=כדי לתת)
- טרף (=מזון)
- לביתה (=לבני ביתה)
- וחוק (=ומזון קצוב)
- לנערותיה (=לשפחותיה)
--
שאלות:
-
-
-

ה. הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.

השבוע נמשיך עם פסוק הבא, חמישי במספרו. כך הוא הולך..
--
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
--
על פניו, הפירוש המשתמע הוא - היתה כאניות (=כמו אוניות של) סוחר (שמביאות סחורה ממקום רחוק), (כך גם היא) ממרחק תביא לחמה (=אוכל). ואנחנו רואים אם כן את השתדלותה של אשת החיל למצוא אוכל אע"פ שאין זה תפקידה, כי על הבעל מוטל התפקיד להביא לאישה מזונות.
--
שאלות:
- ..
- ..
- ..

ד. דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.

השבוע אנחנו ממשיכים עם פסוק הבא מ-"אשת חיל" שמתחיל עם אות ד'. כך הוא הולך..
--
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
--

דרשה (=חיפשה למצוא) צמר ופשתים (כדי לטוות ולסרוג איתם בגדים), ותעש (מלאכה) בחפץ כפיה (=ברצון, ולא בעל כרחה).
הערה: "פשתים" – הפשתה היא צמח שממנו מפיקים חומר לטוויה וסריגה.
הערה: "דרשה צמר ופשתים" – כעיקרון על הבעל מוטלת העבודה למצוא צמר ופשתים, והאישה רק צריכה לטוות ולסרוג אותם, אבל כאן אנחנו רואים שאשת החיל עושה לפנים משורת הדין ומחפשת בעצמה צמר ופשתים. (מצודת דוד)
הערה: "בחפץ כפיה" = ברצון. משמעות הביטוי בצורה הלשונית שלו היא שכאילו כפות ידיה חפצות (=רוצות) לעשות מלאכה. (מצודת דוד)
--
השאלות:
-

אשת חיל - הגרסה המקודשת

גרסה יוצאת מן הכלל של אשת חיל בביצוא עוצר נשימה של יעקב רוסטן וליווי גבי פרין (לונדון)..

ג. גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.

השבוע נמשיך עם פסוק שלישי מהמזמור שמתחיל עם אות ג' - וכך הוא הולך..
--
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
--
אות ג' באה מלשון גמילות חסדים - והרי כתוב כי על שלושה דברים העולם עומד - תורה ועבודה וגמילות חסדים
--
השאלות:
--
- מה משמעות של אות ג' בהקשר למזמור הנוכחי?
- מה חשיבות הפסוק בהקשר ליחסים בין גבר לאישה?
- איך ניתן להבין את הדגש על הטוב ולא הרע?
- מה עוד אפשר ללמוד מכאן?
--
שבוע מבורך..

Woman by John Lennon

אני חושב שג'ון לנון עשה את זה נהדר.. מה דעתכם?

ב. בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.

השבוע נמשיך עם פסוק שני מהמזמור אשת חיל

--

בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.

--

שבמילים פשוטות מתנה את היכולת של גבר לבטוח באישתו, ובכך ומבטיח לו עושר רוחני כגשמי (שלל לא יחסר)

--

השאלות:

--

- מהו הקושי לגבר - אם יש - לבטוח באישה? ולמה?

- איך יתכן קשר מעין זה שמבטיחה התורה?

- מה עוד אפשר ללמוד מהפסוק?

- איך אפשר לקשור את הפסוק וללמוד ממנו לחיי היומיום?

--

שבוע מבורך..

א. אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.

השבוע נתחיל עם פסוק ראשון מהמזמור
--
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
--
השאלות:
- מהו מקור המזמור אשת חיל?
- מהו מייצג?
- למה 'אשת חיל'?
- מה כוונה ב-'מי ימצא'?
- מה הקשר בהמשך לפסקה 'ורחוק מפנינים מכרה'?
- מה כוונה ב-'מפנינים' וב-'מכרה'?
--
שבוע מבורך..

אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא

אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.

--
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.

--

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.

--
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
--

הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
--

וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
--

זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
--

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
--

טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
--

יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
--

כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
--

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
--

מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
--

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
--

סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
--

עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
--

פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
--

צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
--

קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
--

רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
--

שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
--

תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
--

-- משלי ל"א, י'-ל"א.