ת. תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

ונסיים את הבלוג המופלא שלנו עם פסוק אחרון של המזמור אשת חיל ואות אחרונה של האלפבית העברי - ת'

--

תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

--

קורא שלמה לכולם בסיום השיר:

- תנו לה (כבוד) מפרי ידיה - על כל מעשיה,

- ויהללוה בשערים מעשיה - עד שיהללו אותה המעשים שלה בשערים.
--
הערה: ה"שערים" הם מקום חשוב בו יושבים המכובדים, כפי שראינו מקודם בפסוק כ"ג.
הצלע השניה בפסוק מתארת לנו שמרוב כבודה מעשיה של האישה מהללים אותה במקום הכי נכבד שיש.
הערה: יש מפרשים אחרת, שפסוק זה אינו קריאה של שלמה לכולם, אלא את פסוק זה אומר בעלה של אשת החיל לבניו. (ראב"ע)

--
לסיכום:

--
לכאורה, השיר על אשת החיל בא לתאר אשה חרוצה אשר מצויינת במידות ויראת ה'. ואכן, ישנם דעות בחז"ל הסוברות ששלמה כתב שיר זה לכבוד אמו, כלומר לכבוד אשה מסויימת.
אולם, ישנם דעות הסוברות שכל השיר הזה הינו משל על התורה, כך למשל סובר רש"י. לפי דרך פירוש זו, האישה היא משל לתורה, ובניה הם משל לתלמידיה, ובעלה הוא משל לקב"ה. בנוסף, לפי פירוש זה אנו רואים שלמשל את הפסוק "שקר החן והבל היופי" יש להסביר שבא כנגד עבודת גילולים (כלומר כנגד עבודה זרה, שלכאורה היא יפה וגדולה אך בעצם היא שקר אחד גדול). להרחבה נוספת בעניין הזה אפשר לראות בדברי רש"י.