השבוע נתחיל עם פסוק ראשון מהמזמור
--
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
--
השאלות:
- מהו מקור המזמור אשת חיל?
- מהו מייצג?
- למה 'אשת חיל'?
- מה כוונה ב-'מי ימצא'?
- מה הקשר בהמשך לפסקה 'ורחוק מפנינים מכרה'?
- מה כוונה ב-'מפנינים' וב-'מכרה'?
--
שבוע מבורך..
יום ראשון, 27 באפריל 2008
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
7 תגובות:
מתוך ויקיפדיה:
--
אשת חיל במסורת היהודית הוא שיר הלל לאישה העברייה, החותם את ספר משלי. יש הסוברים כי נכתב כהספד לאישה מסוימת. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידאלית.
--
בשיר 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי. לכל פסוק שני חלקים - חלקו השני משלים את חלקו הראשון.
--
ספר משלי, שבו מופיע השיר, מוביל קו של יחס של בוז ליופי, במיוחד כשאינו מלווה בפנימיות תואמת - "שקר החן והבל היופי". חן ויופי הם שקר והבל, אישה אינה מושלמת אם אינה טובת אופי, יראת אלוהים ודואגת לביתה כמפורט במזמור.
רק בפסוק שלפני האחרון מצוין במפורש שהכוונה לאישה יהודייה ויראת שמים ("אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל"). כל שאר פסוקי השיר יפים לאישה כלשהי.
--
מקור המנהג לומר את הפרק "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת הוא בחוג מקובלי צפת ומבית מדרשו של האר"י, כאשר הפרק פורש באופן אלגורי כמתייחס לשבת, לשכינה ולכנסת ישראל גם יחד, שכולן דמויות נקביות. אמירת פרק זה היא המשך לתפילות בעלות מגמה דומה בקבלת שבת, כגון לכה דודי [2]. עם השנים, התקבל גם הטעם שאומרים את הפרק כאות הוקרה לאשה על עבודתה הרבה והכנותיה לקראת שבת בפרט.
--
מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה או אשת ציבור פעלתנית.
אשת חיל כוונה ללא ספק לשכנה הקדושה או כנסת ישראל. כפי שאשת חיל מכונה בזהר הקדוש.
--
מאמר "אשת חיל" בזהר, פרשת תזריע, פס' ה':
"ר' אבא פתח ואמר. אשת חיל מי ימצא, דא כ"י, דאיהי אשת חיל, כמה דאמרן. מי ימצא, כד"א, אשר ימצא אתכם באחרית הימים. מי ימצא, מאן יזכה למהוי בה בשלימו, ולאשתכחא עמה תדיר".
--
תרגום הסולם:
"רא"פ ואמר. אשת חיל מי ימצא, זו כנסת ישראל, שהיא אשת חיל, כמו שאמרנו. מי ימצא. הוא כש"א, אשר ימצא אתכם באחרית הימים. שפירושו, אשר ישיג אתכם, אף כאן. מי ימצא, פירושו, מי יזכה להיות בה בשלמות, ולהמצא עמה תמיד".
--
לפי הבנתי, כנסת ישראל מייצגת מודעות הכלל. כוונה למודעות רחבה, מודעות כוללת, מודעות ציבורית (להבדיל ממודעות פרטית, מצומצמת, וצרה של אגו). התחלה טובה להגיע לשם, היא להתבונן באמת, שאנחנו חלק מהכלל, חלק מהעם לדוגמא, חלק ממשהו שלם. צעד נוסף, להכיר במימד של אכפתיות בתוכנו. ולתת לה ביטוי.
הזהר מחדד, שמודעות הכלל, או תודעה של איש ישראלי, איש ציבור, אחד שאכפת לו מהכלל, היא עניין של זכייה והשגה - במילים אחרות, מדרגה רוחנית. "מי ימצא" מלמדים על החוק של תוצר היגיעה, שהיא המציאה. (מפסוק יגעת. מצאת. תאמין - הרי שנאמר יגעת ומצאת. ולא יגעת וקנית)
ועוד, החיבור צריך להיות שלם ובאופן תדיר, כלומר באופן תמידי. זה גם מכוון אותי על מחשבה, שמדובר על השגת קומה או מדרגה, שכן זה נמצא בגוף התודעה (בחינת אור פנימי) ולא מחוץ לו (בחינת אור מקיף), וכך זה מתקיים, באופן שלם ותדיר. בעזרת ה' שנזכה, במהרה בימינו, אמן.
בהתייחס ל.. בשיר "אשת חיל" 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי.
--
א"ב העברי, או העברית, הינו צופן קומסי שמאפשר חיבור לעולמות של קדושה (רוחניות או השפעה). שורש המילה "עברי" גם הוא מגיע מלשון להעביר. כך מסתמן לנו בספר היצירה של אברהם אבינו.
--
מבחינת השתלשלות העולמות והספירות, הא"ב העברי מסמל את עולם המלכות או הכלי. וזה מלמד שהשירה או המדיטציה על המזמור, יותר נכון על האותיות של א"ב העבריות, מאפשרים את החיבור הממשי לעולמות של קדושה, ויצירה של הכלים המתאימים שמאפשרים שכינת האור בתוכם. כנודע, אין אור בלי כלי. אבל גם הכלי דורש מאמץ כדי ליצור אותו :)
הרעיון מאחורי אשת-חיל, לעניות דעתי, הינו שמירה על מה שקיים והולדה של משהו חדש.
אישה - שמקיפה את בעלה, בלשון הזהר, עטרת בעלה, מהווה את הבית כאמצעי להכיל את המהות הזכרית הבא לידי ביטוי בגבר. כך אני מבין את הדברים. אשת חיל זו גם היא תודעה שמכוונת לבניה ויצירה, להבדיל מהרס וכאוס, שלעתים פוקדים את משכננו. שיהיה בהצלחה :)
(הטקסט תורגם מרוסית)
מיכאל
כמו שלמדנו, פסוקים אשת חיל בנויים כל אחד משני חקלים, כך שהמקטע השני משלים את המקטע הראשון. גם כאן, בפסוק הראשון, ממשיך הזהר להסביר את המטקע השני:
--
המשך מאמר "אשת חיל" בזהר, פרשת תזריע, פס' ו':
--
"ורחוק מפנינים מכרה, מכרה, מקחה מבעי ליה. אלא, לכל אינון דלא אתדבק בה בשלימו, ולא שלמין בהדה, היא מכרה לון ואסגרא לון בידא בעממין אחרנין. כד"א, ויעזבו בני ישראל את י"י וימכור אותם ביד סיסרא. וכדין כלהו רחיקין מאלין פנינים עלאין קדישין, שלא יהא חולקא בהו. הה"ד ורחוק מפנינים מכרה.
--
תרגום הסולם:
"ורחוק מפנינים מכרה, שואל, אומר, מכרה? מקחה היה צריך לומר, דהיינו שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו שאומר מכרה. ומשיב, אלא כל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים. כמו שאתה אומר, ויעזבו בני ישראל את ה' וימכור אותם ביד סיסרא. ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה. שלא יהיה להם חלק בהם. ז"ש ורחוק מפנינים מכרה.
--
להבנתי, המקטע השני, ממשיך ומדגיש את החשיבות של הדבקות במודעות הכלל, לא פחות מאשר - בצורה שלמה. ומסביר תוצאות של התכווננות הפוכה - שהיא אי-דבקות - שאז התודעה של איש ישראלי נמכרת "בידי עמים אחרים", ואז נמצא רחוק מלהבין את הסודות שלה (של התורה).
"ומסגירה אותם.." - מי זאת היא שמסגירה? הלא האישה? או השכנה? או כנסת ישראל? או התורה הקדושה? כלומר אין לבן אדם אלא לדבוק בעץ החיים (שהיא התורה), אחרת היא (התורה!) מסגירה אותו. כלומר הוא עצמו אין לו משלו כלום (?!) דבקת - התחברת. לא דבקת - נמכרת.
--
עוד דבר שאפשר ללמוד מהפסוק הראשון שהוא מתחיל באות א'. אות א' מציינת על אלופו של עולם. שהוא כתר והוא כולל את הכל. גם מודעות הכלל, מלשון כולל הכל, כוללת את הכל. ואין הרי לבן אדם (שהוא בפני עצמו זעיר אנפין) קשר ישיר לכתר או חכמה (מבחינת הספירות) אלא רק לבינה - שמכונה גם אמא עילאה (ורק בחגים). מכאו שהאישה המוזכרת יכולה להיות או בינה או מלכות. ואז השאלה שלי - על מי אנחנו בעצם מדברים כאן? מי זאת היא אשת חיל?
היום אני חשבתי לעצמי דבר כללי, לא כ"כ יודע לאיזו אות זה שייך, כנראה שזהו אות א':
1. ש. מי ימצא את אשת חייל ? ת. מי שיחפש אותה !
ש. אך מה עושים במקרה וכבר אישה נמצאת לצידי ? ת. גם בה מגלה את האשת חייל, או מגלה יחד איתה את האישה שהיא אשת חייל!
אל נא לשכוח שחייל זהו מלשון "צבא", "חיילים", כלומר בניך, או בוניך הם הצבא, הם החייל
צר לי מאוד לאכזב אותכם כי משמעות תוכן השיר לדעתי שונה לחלוטין
כל ה״תשבחות״ לאשת החיל הם אנטי פמיניסטיות אשכרא. הכל אומר כי תפקיד האישה הוא לשרת כשפחה את בעלה וילדיה ותו לו.
היא המבשלת/ העובדת לפרנסה גם במסחר וגם בשדה ואילו בעלה יושב שערים ובניה מהללים אותה על שכל עיסוקיה הם לשרתם. היא ״חכמה״ רק כדי לפעול כמשרתת המנהלת את משק הבית בחכמה. ( לא על השכלה גבוה חלילה לא על בקיאותו בלמודי קודש ועוד)
תמיד כעסתי בבית אבי על כך שכל שבת ״הלל" את אמי באמת מתוך כונה טובה על שירותיה לו ולנו הבנים.
יסלחו לי כל סמויי העניים הרואים בפרסה הזאת שיר הלל לנשים
דני אנושי
הוסף רשומת תגובה