אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא

--
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
--
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
--
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
--
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
--
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
--
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
--
זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
--
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
--
טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
--
יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
--
כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
--
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
--
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
--
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
--
סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
--
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
--
פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
--
צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
--
קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
--
רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
--
שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
--
תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
--
--
משלי ל"א, י'-ל"א.

ת. תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

ונסיים את הבלוג המופלא שלנו עם פסוק אחרון של המזמור אשת חיל ואות אחרונה של האלפבית העברי - ת'

--

תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

--

קורא שלמה לכולם בסיום השיר:

- תנו לה (כבוד) מפרי ידיה - על כל מעשיה,

- ויהללוה בשערים מעשיה - עד שיהללו אותה המעשים שלה בשערים.
--
הערה: ה"שערים" הם מקום חשוב בו יושבים המכובדים, כפי שראינו מקודם בפסוק כ"ג.
הצלע השניה בפסוק מתארת לנו שמרוב כבודה מעשיה של האישה מהללים אותה במקום הכי נכבד שיש.
הערה: יש מפרשים אחרת, שפסוק זה אינו קריאה של שלמה לכולם, אלא את פסוק זה אומר בעלה של אשת החיל לבניו. (ראב"ע)

--
לסיכום:

--
לכאורה, השיר על אשת החיל בא לתאר אשה חרוצה אשר מצויינת במידות ויראת ה'. ואכן, ישנם דעות בחז"ל הסוברות ששלמה כתב שיר זה לכבוד אמו, כלומר לכבוד אשה מסויימת.
אולם, ישנם דעות הסוברות שכל השיר הזה הינו משל על התורה, כך למשל סובר רש"י. לפי דרך פירוש זו, האישה היא משל לתורה, ובניה הם משל לתלמידיה, ובעלה הוא משל לקב"ה. בנוסף, לפי פירוש זה אנו רואים שלמשל את הפסוק "שקר החן והבל היופי" יש להסביר שבא כנגד עבודת גילולים (כלומר כנגד עבודה זרה, שלכאורה היא יפה וגדולה אך בעצם היא שקר אחד גדול). להרחבה נוספת בעניין הזה אפשר לראות בדברי רש"י.

ש. שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל

הבה נמשיך עם פסוק הבא, המתחיל עם אות ש' (שלום בית)
--
שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל
--
- שקר החן והבל היופי - אשת חן ויופי – אין מהללין אותה), (אבל)
- אשה יראת ה' היא תתהלל - אותה ראוי להלל
--
הערה: יש לציין ולהסביר שאישה יפה אבל לא יראת ה' – אין להלל אותה, אבל אישה שהיא גם יפה וגם יראת ה' – אותה יש להלל גם ביופיה וגם ביראת ה' שלה.

ר. רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה

אחרי פגרה של חגים, נסיים בשלושת האותיות האחרונות של האלפבית העברי
--
רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה
--
[וזה מה שהם אומרים כדי להלל אותה:]
- רבות בנות - יש נשים רבות אשר
- עשו חיל - השיגו עושר ממעשה ידיהן,
- ואת - אבל את
- עלית על כלנה - מעל כולן!

ק. קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ

השבוע נמשיך עם..
--
קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ
--
- בעבור כל מעלותיה של אשת החיל שתוארו בפסוקים הקודמים
- קמו בניה ויאשרוה - וישבחו אותה, (קם)
- בעלה יהללה - ומהלל אותה.
הערה: "ויאשרוה" - וישבחו אותה. דוג' לכך: "אשרי יושבי ביתך" = משובחים יושבי ביתך.

צ. צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל

השבוע נמשיך עם..
--
צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל
--
- צופיה - מביטה על
- הליכות ביתה - איך שאנשי ביתה מתנהגים, ומיישרת את דרכם בצניעות וביראת ה',
- ולחם עצלות לא תאכל - והיא לא מתעכבת הרבה זמן באכילתה כמו העצלן שאוכל לאט, אלא היא ממהרת כדי לחזור למלאכתה.

פ. פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ

השבוע נמשיך עם..
--
פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ
--
פיה פתחה בחכמה - כל דבריה נאמרים מתוך חכמה,
ותורת חסד על לשונה - ולימוד של חסד על לשונה, כלומר: היא מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות.